Shvouoth
Daf 44b
משנה: אָמַר לַשּׁוֹאֵל אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ מֵת וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבַּר וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנַב וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר׃ אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה שָׂח וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן חַייָב. אָמַר לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ מֵת וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. נִשְׁבַּר וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה. נִשְׁבָּה וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר. נִגְנַב וְהוּא שֶׁאָבַד. אָבַד וְהוּא שֶׁנִּגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר. מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה וְהוּא שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן חַייָב. אָבַד אוֹ נִגְנַב וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַר אוֹ נִשְׁבָּה פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְטוֹ חַייָב. לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ פָּטוּר.
Traduction
Le propriétaire dit à celui qui a loué l’animal: ''Où est mon bœuf''?, et l’autre répond que l’animal est mort, au lieu que celui-ci s’est brisé un membre, ou a été enlevé, ou volé, ou perdu; ou bien si le loueur dit que l’animal est brisé, au lieu qu’il est mort, ou a été enlevé, ou volé, ou perdu; ou bien si le loueur dit que l’animal a été enlevé, au lieu qu’il est mort, ou brisé, ou volé, ou perdu; ou bien si la déclaration dit ''volé'', au lieu de: mort, ou brisé, ou enlevé, ou perdu; ou bien si l’animal est déclaré perdu, au lieu qu’il est mort, ou brisé, ou enlevé, ou volé; sur quoi le propriétaire dit au loueur: ''Je te conjure'', et celui-ci y consent en disant: Amen, il est absous. Le propriétaire demande au loueur: ''où est mon bœuf''?, et celui-ci répond: ''je ne sais ce que tu dis'', tandis que l’animal est mort, ou s’est brisé un membre, ou a été enlevé, ou volé, ou perdu; sur quoi le propriétaire dit: ''je te conjure'', et le loueur réplique: Amen, il est condamnable. Le propriétaire dit au gardien salarié ou au locataire de l’animal: ''Où est mon bœuf''?, et celui-ci répond que l’animal est mort, tandis qu’il est brisé, ou enlevé; ou si l’animal est déclaré brisé, au lieu de: mort, ou enlevé; ou bien s’il est déclaré enlevé, au lieu de mort ou brisé; ou s’il est déclaré volé, au lieu de perdu; ou bien s’il est déclaré perdu, au lieu de volé; sur quoi, le propriétaire conjure l’interpellé, qui réplique: Amen; celui-ci est absous. De même, si l’animal est déclaré mort, ou brisé, ou enlevé, au lieu d’être en réalité volé ou perdu, sur quoi, le propriétaire conjure l’interpellé, qui réplique: Amen; ce dernier est coupable si l’animal est déclaré perdu ou volé, au lieu qu’il est mort, ou brisé, ou enlevé; sur quoi le propriétaire conjure l’interpellé, qui réplique: Amen; ce dernier est absous. Voici la règle: Celui qui jure faux, en déplaçant seulement une obligation contre une autre semblable, ou une dispense de remboursement contre une autre dispense, ou une dispense contre une obligation, est absous; mais s’il modifie l’obligation en dispense (entraînant un dommage), il est coupable. —C’est que le serment qui a pour suite de ménager l’intérêt du défendeur entraîne sa culpabilité; tandis que le serment fait à son préjudice motive l’absolution.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר לשואל איכן שורי וכו' פטור. שהרי אף שנשבע לשקר חייב את עצמו בתשלומין ואין בשבועה זו כפירת ממון:
איני יודע מה אתה סח וכו' חייב. שהרי כפר ממון שאלו הודה היה מתחייב:
אמר לנושא שכר והשוכר איכן שורי וכו' פטור. וטעמא דברישא מת והוא שנשבר וכו' הוי משנה מפטור לפטור שהרי בכל אלו פטור הוא מלשלם ולא הוי כפירתו כפירת ממון ולפיכך פטור הוא משבועת הפקדון וכן בסיפא נגנב והוא שאבד וכו' פטור משבועת הפקדון שהרי משנה מחובה לחובה הוא ולא הוי כפירת ממון בשבועה זו:
מת או נשבר וכו' חייב. בשבועת הפקדון שהרי שינה מחובה לפטור והוי כפירתו כפירת ממון:
אבד או שנגנב וכו' פטור. משבועת הפקדון שהרי שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועה זו וכל אלו פטורי משבועת הפקדון הוא דקאמר אבל חייבין משום שבועת ביטוי שהרי נשבעין לשקר כדאמרינן לעיל בהלכה ב':
הלכה: תַּנֵּי. לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחֲמִיר חַייָב. אָמַר רִבִּי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אָמַר לַשּׁוֹאֵל אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם אָמַר לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. אֵיכָן שׁוֹרִי. אָמַר לוֹ. מֵת. מָהוּ שֶׁיֹּאמַר לוֹ. בּוֹא וְהִשָּׁבַע לִי שֶׁלֹּא נָתַתָּה עֵינֶיךָ בָהּ לְגוֹזְלָהּ. מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. מָהוּ דְיֵימַר לֵיהּ. אֲפִילוּ דְאַתְּ יְהַב לִי כַמָּה דִּידִי אֲנָא בָעֵי גַבָּךְ.
Traduction
On a enseigné: si l’on jure sans avantager ni préjudicier (laissant les choses en l’état), on est condamnable. En effet, dit Rabbi, un enseignement le confirme (183)Tossefta à ce, ch. 6. en disant: Si le propriétaire réclame son bœuf au gardien gratuit, ou à l’emprunteur, ou au gardien salarié, lequel répond n’en rien savoir, et sur l’objurgation qui lui est faite réplique: Amen, puis confesse l’avoir mangé, est coupable (le serment suivi d’aveu a laissé les choses en l’état). Si le défendeur dit que l’animal est mort, le demandeur peut-il déférer au gardien le serment qu’il ne l’a pas chez lui, ayant voulu le voler (passible de la pénalité du double)? — A quoi bon ce serment, fut-il répliqué, puisqu’il faudra toujours payer? —Non, voici la position de la question: ''bien que tu me remettes des sommes, je te réclame mon bien en nature'' (il le fait jurer dans ce but).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני לא להקל ולא להחמיר חייב. אזה הכלל דמתני' קאי דקתני להקל על עצמו חייב להחמיר על עצמו פטור וקאמר הש''ס דתנינן בברייתא דמפרשה להאי כללא בדוקא אבל אם נשבע לא להקל ולא להחמיר כגון מפטור לפטור או מחובה לחובה חייב ופליגא על המתני' דמשמע דאפי' בכה''ג פטור:
מתניתא אמרה כן אמר לשואל וכו'. כלומר מצינו להאי ברייתא בתוס' דאיכא למ''ד דס''ל הכי דגרסינן בתוספתא פ''ו אמר לשומר חנם ולשואל ולנושא שכר היכן שורי וא''ל איני יודע משביעך אני ואמר אמן ולאחר מכאן הודה שאכלו חייב. וש''מ דס''ל להאי תנא דלא להקל ולא להחמיר חייב שהרי הכא טענתו מחובה לחובה היא בכולן שאם באו עדים והעידו שאכלן כלן מתחייבין ואפי' ש''ח וקתני חייב משום שבועת הפקדון:
מהו שיאמר לו בא והשבע לי וכו'. אכל היכא דמתחייב בטענתו שישלם קאי ובעי הש''ס מהו שיכול להשביעו שבועה שאינו ברשותו:
מכל מקום אינו משלם. בתמיה והלא משלם הוא לו ולמה ישביע אוחו שבועה זו וקאמר הש''ס דאפי' הכי איכא סברא לשבועה זו ואנן הכי הוא דמיבעי' לן דמהו דיכול למימר ליה אפי' דאת יהב לי כמה מכל מקום דידי אנא בעי גבך דניחא לי בדידי והלכך יש מקום לשבועה זו אע''ג דמשלם לו:
הדרן עלך ארבעה שומרין הן וסליקא לה כולא מסכתא דשבועות
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. רָאָה עֵידֵי גְנֵיבָה בָּאִין וְאָמַר. גָּנַבְתִּי. מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּהוֹדָייָתוֹ מַמָּשׁ פָּטוּר. 44b רָאָה עֵידֵי טְבִיחָה בָּאִין וְאָמַר. טָבַחְתִּי. מֵאַחַר שֶׁאֵין (ס''א שֶׁיֵּשׁ) בְּהוֹדָייָתוֹ מַמָּשׁ פָּטוּר (ס''א חַייָב). רִבִּי זֵירָא בָעֵי. רָאָה עֵידֵי אוּנְסִין בָּאִין וְאָמַר. אָנַסְתִּי. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מַתְנִיתָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר. עִיקָּר תְּבִיעָה קְנָס. כְּמִי שֶׁאֵין בְּהוֹדָייָתוֹ מַמָּשׁ וּפָטוּר. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵין עִיקָּר תְּבִיעָה קְנָס. כְּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּהוֹדָייָתוֹ מַמָּשׁ וְחַייָב.
Traduction
Resh Lakish dit: si en voyant venir les témoins du vol il l’avoue de suite, cet aveu est sans valeur (provoqué par leur arrivée), et il sera condamné; mais si voyant venir les témoins de l’égorgement il avoue le vol, comme cet aveu est sans valeur (n’étant pas provoqué), il dispense le dépositaire de payer le double. R. Zeira demanda: si quelqu’un, accusé par son prochain d’avoir violenté la fille de celui-ci, reconnaît le fait en voyant arriver les témoins de la violence, teindra-t-on compte de l’aveu tardif pour le dispenser de l’amende, ou non? Ce point, dit R. Hanina, dépend de la discussion émise dans la Mishna (5, 5): Comme R. Simon dit plus haut que la réclamation essentielle consistait dans l’amende, celui qui cherche à s’en défendre par l’aveu ne se soumet plus à rien; l’aveu est donc nul, et de même ici par la survenue des témoins il reste passible de la pénalité. Selon les autres docteurs, l’essentiel de la réclamation ne consiste pas dans l’amende (mais dans le prix à payer pour la honte et le dommage); dès lors, l’aveu de la faute, entraînant une somme à payer, a sa valeur, et le défendeur sera du moins exempté de l’amende.
Pnei Moshe non traduit
ר''ל אמר ראה עדי גניבה באין ואמר גנבתי מאחר שאין בהודאתו ממש חייב. וכספרים אחרים דגרסי הכי וארישא דמילתא דר''ל קאי. וכלומר דר''ל דינא קמ''ל דבשראה עדי גניבה באין והוא הודה מקודם אין בהודאתו כלום דמחמת בעתותא דעדים הודה וחייב:
ראה עדי טביחה באין ואמר טבחתי מאחר שיש בהודאתו ממש פטור. כלומר בהודאתו שהודה בתחלה על הגניבה היה ממש שהרי לא ראה עדי גניבה והודה והלכך הודאתו על הגניבה הודאה היא ופטור מן הכפל ומכיון דאינו משלם כפל פטור נמי על הטביחה דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד'. ולספרים אחרים דגרסי בסיפא מאחר שאין בהודאתו ממש ולפ''ז גרסי ברישא מאחר שיש בהודאתו ממש וגרסי ברישא פטור ובסיפא חייב והכי מיתפרשא דר''ל סבר דלעולם כל שהודה ואפי' מחמת ביעתותא דעדים הודה הוי הודא' כל זמן שלא העידו העדים ובלבד שיהא ממש בהודאתו כלומר שיתחייב בעצמו בדבר מה ולפיכך ברישא דראה עדי גניבה באין ואמר גנבתי הרי יש בהודאתו ממש שמתחייב עצמו בקרן הוא ואע''פ דמחמת בעתות' דעדים הודה הוי הודאה ופטור מכפל וכן מטביחה ואע''ג דבאו עדים אח''כ דכל מקום דליכא כפל פטור אף מטביחה כדאמרן:
ראה עדי טביחה באין ואמר טבחתי מאחר שאין בהודאתו ממש חייב. כלומר שאין כאן הודאה שנתחייב בעצמו בתחילה דהא בתחילה לא הודה על הגניבה אלא כשראה עדי טביחה וכלומר שהן העידו על הגניבה דמסתמי בהכי מיירי דהא אין טביחה בלא גניבה והן ידעו מהגניבה והעידו עליו וקודם שהעידו על הטביחה חזר והודה על טביחה דכסבור היה שיפטור בהודאה זו ולפיכך חייב הוא לפי שאין בהודאה זו ממש שלא נתחייב בעצמו בקרן שהרי יש כאן עדים על הגניבה ועל הטביחה והודאתו שעל הטביחה לאו כלום היא:
ראה עדי אונסין. שזה טענו וא''ל אנסת ופתית את בתי וכשראה שהעדים באין להעיד עליו הודה ואמר אנסתי מהו אם יש כאן בהודאתו ממש או לא:
א''ר חנינא מתניתא. כלומר דהא תנינן לה במתני' בפ' שבועת הפקדון ותליא בפלוגתא דר''ש ורבנן דהתם. וה''ג כר''ש דאמר עיקר תביעה קנס כמי שאין בהודייתו ממש וחייב ובדברי רבנן גרסינן פטור ונתחלפו התיבות. כלומר לר''ש דקאמר התם דעיקר תביעה של זה היה הקנס דלא שביק אינש מידי דקייץ א''כ הכא הודאתו לאו הודאה שהרי לא נתחייב כלום בהודאתו ומודה בקנס ואח''כ באו עדים כשלא נתחייב בעצמו בהודאתו חייב הוא שאין בהודאתו ממש ולדברי חכמים דאמרי התם שאין עיקר תביעה קנס אלא בושת ופגם הוא דתבע ליה ונמצא כשהודה הודאה שיש בו ממש הויא שהרי נחחייב בהודאתו בושת ופגם דממונא הוא וכשמודה מתחייב בכך ומקרי הודאה דלענין קנסא פטור הוא דהויא דומיא דדינא דמתני' דהכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source